על שקט, ריק והתיק של מרי פופינס

23/10/2018

היום אחרי שיעור צ'י-קונג שהעברתי ניגשה אלי אחת המתרגלת, אישה בת 70 פלוס וסיפרה שתרגלה עד כה עם מורה אחר. היא סיפרה שהוא "בחור צעיר שחי לבד, חתיך..." (חייכתי בשלב הזה כי ציפיתי שאחרי זה תהיה ביקורת על השיעור שלי, לשמחתי הביקורת לא הגיעה), "והוא מדבר כל השיעור, הוא מסביר מה כל דבר עושה, התרגיל הזה טוב ללב והתרגיל הזה טוב למנוע סרטן השד והתרגיל הזה טוב למנוע אירוע מוחי וכו וכו.."

השיחה איתה הייתה לי נחמדה, כי בעצם לא הייתה שורה תחתונה בשיחה, לא הייתה השוואה. היא פשוט שיתפה אותי בחוויה השונה שלה את השיעורים והמורים.

לאחר השיחה העוררו בי מחשבות מאשרות על אופן ההוראה שלי. אני לא נוטה להסביר יותר מידי בשיעורים שלי למה כל דבר טוב ומה התרגיל או התנוחה עושים. אני מעדיפה להשאיר את זה לחוויה - למתרגלים עצמם לגלות מה הם מרגישים אחרי התרגיל.

לעיתים אני מקדישה חלק מהשיעור להסבר, אבל זה יהיה רק חלק מהשיעור. את רוב השיעור אני מעדיפה להשאיר ריק ממילות הסבר. אני מעדיפה שהמילים בשיעור יהיו מילים שמכוונות פנימה.

בעולם בו כל דבר נועד למשוך אותנו החוצה מעצמנו, הפניית המבט וההקשבה חזרה פנימה זה לא עניין פשוט. לכאורה זה פשוט אך אנחנו מתוכנתים להפך וזקוקים לתזכורות שוב ושוב לחזור לעצמנו.

אז איך חוזרים לעצמנו?
מפנים את כל החושים פנימה.
איזה קולות אני שומעת בתוכי, איזה מראות, איזה תחושות?

להרפות את הגוף מהמתחים שהוא צובר כאשר תשומת הלב מופנית החוצה, להרפות מהמחשבות האוטומטיות הקדחניות.
להקשיב לצלילים, לקולות, לרעשים.
להקשיב לשקט שבין הצלילים.
להרגיש את המרחב הפנימי בו מתקיימת הנשימה ולמצוא בתוכנו את השקט, את המרחב.

ואט אט להכיר את המרחב הזה של השקט ולגלות כמה הוא מזין אותנו, כמה הוא מרפא, כמה הוא עשיר.

עשיר כמו... כמו...

כמו התיק של מרי פופינס :)

ברגע הראשון הוא נראה ריק אך הוא מלא בכל מה שאנחנו באמת צריכים בכל רגע.

 

 

Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון
Please reload

חיפוש לפי תיוג
Please reload

עיקבו אחרי
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

ת.ד. 380 יקנעם עילית  Yokne'am Illit Israel

  • Grey Facebook Icon
  • Grey YouTube Icon
  • Grey Instagram Icon

שחר בראון

תנועה   מגע  נשימה